אסבסט זולג למי השתייה, אך ההשפעות הבריאותיות אינן ודאות

מחקר אישר שצינורות הצמנט המזדקנים שלנו נשחקים מהר יותר מאשר מעבר לים, ושסיבי אסבסט מחלחלים לאספקת המים - אך עדיין לא ברמות מסוכנות. חוקרים מבית הספר לגיאוגרפיה של אוניברסיטת אוטגו מצאו "ראיות משמעותיות" לסיבי אסבסט בדגימות מי שתייה מ-35 אתרים ברחבי קרייסטצ'רץ' ואומרים שהדבר ישוכפל באספקת מים ברחבי המדינה. לניו זילנד יש כיום 9,000 ק"מ של צינורות אסבסט שיוחלפו בעלות מוערכת של 2.2 מיליארד דולר, כך נכתב במחקר. אסבסט צמנט שימש בצינורות מים ברחבי העולם משנות ה-30 ועד שנות ה-80, כאשר התברר כי הם יכולים לשחרר סיבי אסבסט לאספקת המים כאשר הם ניזוקים. קרא עוד: *קרייסטצ'רץ' מוכנה להפלור מים, אבל עלויות וזמן מוסיפים לאוויר* חנקה במי השתייה עלולה להרוג 40 ניו זילנדים בשנה, מחקר מגלה אקארוה מחברי המחקר אומרים שהרוב המכריע של הצינורות כבר עבר את החיים השימושיים שלהם. בסיכון לכישלון. מחברת שותפה ד"ר שרה מגר אמרה שבחלקים רבים של ניו זילנד, באספקת המים היו רמות נמוכות יותר של סידן ומגנזיום, מה שאפשרו לצינורות אסבסט צמנט להתפרק בקצב גבוה יותר ולשחרר יותר סיבי אסבסט. "קצב הקורוזיה הזה מהיר מאוד, ולכן הצינורות נרקבים מבפנים הרבה יותר מהר מהדוגמאות הזרות". במחקר של קרייסטצ'רץ', סיבי אסבסט זוהו ב-19 דגימות של 20 מיקומי ברז כיבוי ושלוש מתוך 16 דגימות ברז ביתיות. כמות זו לא עלתה על רמות בטוחות לפי הנחיות ארה"ב - המדינה היחידה עם הנחיות לגבי אסבסט במי שתייה. מעבדת מומחים בינלאומית בארה"ב ניתחה דגימות מים מקרייסטצ'רץ', במה שחוקרים אומרים שזו הפעם הראשונה שהיא העריכה נכונה את שחיקת אספקת המים מצינורות אסבסט מזדקנים בניו זילנד. מועצת העיר קרייסטצ'רץ' דגמה בעבר 17 ברזים לסיבי אסבסט בשנת 2017 ומצאה אותם באחד. עם זאת, מחברי המחקר אומרים כי השיטות האנליטיות בהן נעשה שימוש לא היו מספקות. בעוד שהסכנות של אסבסט הנישא באוויר כמסרטן ידועות היטב, ההשפעות הבריאותיות של בליעתו לא סוכמו ואין סף רגולטורי להגבלת סיבי האסבסט במי השתייה בניו זילנד. הדו"ח, שפורסם על ידי ה-International Water Association's Journal of Water Supply, מצטט מחקרים עדכניים המראים מתאם בין אסבסט שנבלע לבין שכיחות סרטן הקיבה והמעי הגס, כמו גם נוכחות של אסבסט ברקמות מערכת העיכול. ארגון הבריאות העולמי, ההנחיות הנוכחיות לניהול איכות מי השתייה של ניו זילנד והנחיות מי השתייה האוסטרליות קובעות שאין מספיק נתונים ברחבי העולם כדי ליצור קשר בריאותי לאסבסט במי השתייה. ובכל זאת, מחברי המחקר אומרים שהשפעות האסבסט על מי השתייה לא נחקרו כראוי. "הקשר האפידמיולוגי בין סיבי אסבסט במי השתייה לבין מקרי סרטן יכול להתבסס רק אם קיימים נתונים על סיבי אסבסט: נתונים אלה אינם נאספים באופן שגרתי". צינורות אסבסט צמנט ידועים כשבירים ברעידות אדמה מכיוון שהם שבירים ונפגעים בקלות. המחקר מצא שהריכוזים הגבוהים ביותר של סיבי אסבסט נמצאו בפרברים המזרחיים של העיר, שם הונחו צינורות עם מילוי קרקע מקומי ולא חצץ. האזור חווה נזילות אדמה אינטנסיבית במהלך רעידת האדמה בקנטרברי ב-2011. טים דרנן, ממלא מקום ראש שלושת המים במועצת העיר קרייסטצ'רץ', אמר כי חלה עלייה ב"תוכניות חידוש מתמשך" מאז שנות ה-90 ולעיר היו רק 21 אחוזים מאספקת המים שלה. הצינורות הם צינורות אסבסט צמנט. "חשוב להדגיש כי צינורות האסבסט צמנט ברשת המים שלנו אינם גורמים לבעיות בריאותיות מיידיות". דרנן אמר שהמועצה מפעילה "תהליך תעדוף מבוסס סיכונים" השוקל עד כמה הכישלון משפיע על הקהילה כולה. דרנן אמר שרוב חידושי צנרת המים שתכננה המועצה במהלך 27 השנים הבאות יהיו צינורות אסבסט צמנט. בשל המדגם המצומצם, המחברים לא הצליחו לקבוע אם נזקי רעידת האדמה והנזילות בקרייסטצ'רץ' הביאו לכך שאספקת המים של העיר הייתה בעלת רמות גבוהות יותר של סיבי אסבסט מאשר באזורים אחרים. עם זאת, הם ממליצים לכל המועצות "לפקח על אספקת מים מרושתת עבור סיבי אסבסט, במיוחד כאשר צינורות אלה מגיעים לסוף אורך החיים השימושיים שלהם, כדי לזהות הזדקנות הצינור ולתעדף החלפת חלקי צינור". "זו בעיה לאומית מכיוון שצינורות צמנט-אסבסט הם באותו גיל ומותקנים - כך שסביר להניח שבשאר ניו זילנד יהיה אותו קצב של שחרור אסבסט", אמר מחבר שותף מייקל נופיק. "המציאות היא שזה מתחת לאדמה, זה נסתר, ואנחנו לא חושבים על זה עד שזה לא עובד".